ליבי יוצאת לקניות

החורף מגיע ואני רוצה לרכוש לעצמי כמה בגדים שיחממו לי את הגוף אבל גם את התשוקה לקנות עוד משהו. אין מה לעשות, אנחנו אוהבות לעשות קניות, נועדנו לקניות. זה כאילו שאלוקים יצר אותנו הנשים על מנת לבצע קניות ללא הפסקה. כמה שהארון יהיה מלא, כמה שהנעליים יצופו בארון הקטן, עדיין, לעולם זה לא יענה על התשובה, זה לעולם לא יהיה אותו דבר. כרטיס האשראי יחכה שמישהו יזין אותו בכל חודש בחודשו בקנייה נוספת. כשחברתי אילנית מזמינה אותי לחנות הבגדים הקרובה, אני חוששת להסכים ואומרת לה שאולי עדיף שאוותר. אני מודעת לחסרון הגדול הזה שלי. אם יש נשים שנכנסות עם כרטיס אשראי לחנות ויודעות מה הן רוצות, אצלי זה שונה, לבזבוז שלי אין סיפוק. זה כאילו שנולדתי על מנת לבזבז ולקנות. חברותי הנשואות מספרות כי אצלן הדבר שונה. הן כבר לא יכולות לרכוש את כל מה שאהבה או חפצה נפשן. נישואין, זה כאילו שמתחתנים החיים מפסיקים? רק המחשבה הזו מפחידה אותי, האם לוותר על קניות בשביל אהבה? האם יש אהבה ששווה את קניית המותגים בחנויות המובחרות בקניון? ולמה בכלל צריך להעביר את המחשבות הללו בראש? אולי אפשר לעבוד בעבודה שכיף לעבוד בה, למצוא בעל שכיף לחיות איתו ולהמשיך לעשות קניות. אז מי אמר שזוגיות מחסלת את האפשרות להמשיך ולקנות?

קניות

קניות

השאר תגובה עוד...

ליבי יוצאת לפגישה

אז זהו, גמלה בליבי ההחלטה אני יוצאת לפגישה. שנים שלא יצאתי לפגישה, כל הזמן אני רק מדברת ומדברת ומסרבת להיפגש. נו באמת, כולנו יודעות שהעולם משוגע, אז בטח גם הגברים, אני לא מוכנה לצאת לפגישה עד שאני לא מחליפה מילה אחת או שניים עם הגברבר. לא רוצה שוב פעם אחד שישאל אותי אם אני גרה לבד עוד לפני שאני בכלל יודעת את שמו. לא רוצה עוד אחד שישאל מה הוריי עושים, מה זה? מה נסגר? אני רוצה גבר פשוט, אחד כזה שאוהב חמאה עם עגבנייה, יש כזה אחד? למה כולם אוהבים לנסוע על מכוניות יקרות, לקנות את הכי יקר, מה רע בפשוט? אני כל כך מתגעגעת לפשוט עד כי חיפשתי ולא מצאתי וסירבתי בכל תוקף לצאת למפגש כזה. שהרי אני יודעת, אם לא הפשטות אני לא אצליח למצוא את עצמי לטווח הארוך של האהבה. מה אני בסך הכול רוצה? שקיעה, זריחה, קצת הרבה פשטות וכוס אחת חצויה לכאורה מלאה. רוב בני האדם מהלו את עצמם בקדמה ושכחו את הפשטות מאחור. אימי תמיד חושבת שאני בררנית כי אני אוהבת גברים יפים ואבא שלי להזכירכם תמיד מדבר על גבולות 67, אין עם מי לדבר, אף אחד לא באמת מאמין לי, אני באמת רוצה אהבה אבל אחת כזו שתבוא מהמקום הפשוט.

פגישה

פגישה

השאר תגובה עוד...

על שיחת הטלפון

אז הגענו לטלפון, ראיתי אותו באתר הכרויות והוא מצא חן לי מאוד. הוא השאיר את המספר ואני כמו פמיניסטית טובה הרמתי לו טלפון. מהצד השני שמעתי קול עדין שנתן לי תחושה מדהימה כמו להיכנס פנימה. הקול היה מלטף, הדברים היו טובים ונאים עד הרגע שהוא שאל אותי אם אני גרה לבד. מה קורה כאן? אפילו את שמי הוא לא יודע. למה תמיד יש לי צלצולים באוזניים שמישהו מעז לשאול אותי אם אני גרה לבד לפני שהוא יודע את שמי? אולי בגלל שזה תמיד נשמע לי כמו, " מתי אני יכול לעלות ולבדוק את הקפיצים בחדר השינה"? עצוב? אולי קצת, אחר כך הבנתי שיש עדיין כמה גברים ששואלים את השאלה הזו כדי לדעת אם את עצמאית ולו במעט, אז נרגעתי. כשהגיע השאלה של מה אני עושה בחיים, שמחתי מאוד לספר ולפאר את מעשיי, אבל כשהגיעה השאלה של מה הוריי עושים בחיים, זה כבר היה לי ברור כשמש שמישהו כאן מחפש חשבון נפוח של בנק. "אבא שלי עובד בשוק ואימי עובדת כמוכרת דגים". אמרתי וחייכתי מתחת לשפם, לרגע שתיקה ואני כזה מחכה ומחכה והנה הניתוק שלו ציפיתי, מישהו כבר לא היה על הקו השני, הוא כנראה היה בטוח שאבא שלי מנהל את השוק ואימי דגה את הדגים בעצמה. חבל…

הכרויות_בטלפון

הכרויות_בטלפון

השאר תגובה עוד...

זכויות שמורות © 1996-2010 הכרויות.